"נו, בואו כבר! אני מחכה כבר חצי שעה!" אמר לנו גזר. "טוב אנחנו מחכים לאוטובוס אבל אף אחד לא מגיע! טוב נדבר. ביי גזר" אמרתי לו וניתקתי את השיחה. חשבתי פתאום על השם של גזר - עילי שדות. למה קוראים לו גזר בכלל? אולי בגלל שיערו הכתום, או בגלל שם המשפחה שלו? לא משנה, אמרתי לעצמי, וניסיתי להתרכז בלהגיע לנווה צדק שם אנחנו אמורים לפגוש אותו.  "על איזה קו אנחנו צריכים לעלות?" שאלתי את שושני. אף פעם לא נסעתי באוטובוס, ולא ידעתי מה לעשות. "קו 22. האוטובוס בטח יגיע בעוד כמה דקות. בינתיים תבדוק אם יש לך שישה שקלים בשביל לשלם על הנסיעה" סמכתי על שושני, למרות שלא ידעתי אם קו 22 הוא הקו הנכון. אנחנו מכירים עוד מכיתה ה' ואיך שאני מכיר אותו אני חושב שהוא צודק.  הבאתי מביתי שבעה שקלים. הוצאתי אותם מכיסי, ליתר ביטחון, והחזקתי אותם בידי. האוטובוס הגיע בדיוק אך לצדו השני של הכביש, רצנו מהר, עלינו על האוטובוס ולאחר ששילמנו (שישה שקלים, כמו ששושני אמר) ישבנו ונרגענו.

במהלך הנסיעה שארכה 40 דקות עשינו שיעורים במתמטיקה, כדי לא להשתעמם בנסיעה. זה היה עדיף מאשר לפתור אותם בבית. כעבור חצי שעה הושמעה באוטובוס ההודעה: "תחנה אחרונה, קניון אילון". תחנה אחרונה?! אבל היינו אמורים להגיע לכרמלית, לצד השני של העיר! "האוטובוס לא מגיע לכרמלית?" שאלתי את הנהג. "לא, כנראה הייתם צריכים לחכות לאוטובוס בצדו השני של הכביש", הוא אמר לנו. לא ידענו מה לעשות. יצאנו מהאוטובוס, ישבנו על הספסל בתחנה, וכל אחד התקשר להוריו. הוריי לא ענו. ניסיתי שוב ושוב, אך לא הייתה תשובה. שושני התקשר להוריו ואבו הסכים לאסוף אותנו בעוד כחצי שעה. היה כבר מאוחר, ופחדתי להישאר שם בלי דרך לחזור הביתה או ללכת לגזר. גזר התקשר אליי ולא הבין למה עוד לא באנו. "מה אתם עושים בקניון אילון?! איך הגעתם לשם בכלל?!" הוא שאל. הסברנו לו מה קרה. "אתם לא יודעים שלכל קו יש 2 כיוונים? זאת הפעם הראשונה שאתם נוסעים באוטובוס לבד?!" "כן, זאת הפעם הראשונה", אמרתי. "אל תדאג, אבא של שושני יבוא עוד 20 דקות והוא ייקח אותנו אליך". "טוב, ביי", גזר אמר וניתק. חיכינו לאביו של שושני. היה כבר מאוחר, מה אם הוריו של גזר לא יסכימו לנו לבוא אליו בשעה כזאת, חשבתי. כעבור עשר דקות אביו הגיע. נכנסנו למכונית וסיפרנו לו מה קרה. הוא צחק. "אל תדאגו, תמיד יש פעם ראשונה", הוא אמר. האמת שזה היה די מצחיק, לפחות למדנו שלכל קו יש שני כיוונים.

הגענו אל גזר. יצאנו מהמכונית, אמרנו תודה ושלום לאבא של שושני ודפקנו בדלת. גזר פתח לנו את הדלת, צחקנו על מה שקרה ונכנסנו לביתו. האמת שזו הייתה אחלה נסיעה ראשונה באוטובוס.